מי שבילה בעבר על מזרן יוגה יודע, שבתרגול תשומת הלב מתחלקת להרבה פרטים קטנים. בין הנשימה ליציבה נמצאת גם נקודת המבט, או ה"דרישטי" בסאנסקריט. וכמו בחיים כל אחד מאיתנו ונקודת המבט הייחודית שלו, ובתרגול לכל תנוחה הדרישטי שלה. ולא מדובר רק על ראיית עולם שונה, אלה גם על התמקדות לעבר נקודת מחשבה מוגדרת . המבט הרך הוא כמו פילטר שמסנן גירויים המונעים חלחול פנימה. וכך ממשיכים להביט אל עבר מטרה ברורה יותר. חוזרים למקום המוכר של נשימה והתמקדות וממשיכים בעשייה כל פעם שמרגישים קצת אבודים. וכך כל בוקר מחדש בין הנשימות, ללוחמים ותנוחות יציבה, נוצר תרגול אסנה שממשיך גם בשגרה.
לשגרה כמובן יש נטייה להשתנות. לעיתים יציבה יותר ולפעמים פחות.לרגעים היא אפילו מפתיעה (או לפחות זה מה שאני אוהבת לתרץ לעצמי). חשוב להבחין בזה שהשגרה היא שיגרה והיחס שלי כלפיה הוא הדבר שמשתנה. אומנם תמיד יש אילוצים, ודרישטי גם שם מיצב ומחזיר אותי חזרה לצלילות.
חשוב לזכור, שביום של עומס וטירוף, שמרוב מתלות גם הרשימות לא עוזרות ליצור סדר בבלגאן. כאשר נקלעים לסיטואציה שסדר העדיפויות לא מספיק ברור ומהיכן להתחיל זה כבר מאוחר לשאול, כל מתלה שמתחילה מסתיימת בתחילתה וחוסר סיום של מתלה אחרת וברור שכל זה בזמן שהטלפון לא מפסיק לצלצל הלחץ לסיים את העבודה ולהספיק עוד מליון סידורים מרגיש מחניק. והפעם את חוסר הריכוז וסבלונות אי אפשר להפיל על ה-ADD הכמו שנפוץ לעשות בימינו..
אם רק נעצור לרגע, נקודת המבט תשתנה. זה כרוך אולי בנשימה ארוכה ועוד אחת או שתיים. למקד את הדרישטי על מטרה אחת לא משנה מה. והבלגאן שנוצר לאט לאט יתחיל להיראות ברור יותר. ההתמקדות נותנת תחושת עשייה, וכך מתלה מטלה, תנוחה תנוחה, עם סבלנות, רוגע והבנה מוצאים שוב את הדרך. ומפנימים שכל דבר הוא תהליך עם התחלה וסיום.
כל מילה בסלע ! !
השבמחקמחכים לפוסטים הבאים, תודה