לאחרונה אני נרדפת עם שאלת הציפייה. מה מצפים ממני? ויותר מזה, מה הציפייה שלי מעצמי. ההישגיות שגדלתי בתוכה חלחלה עמוק כל כך עד כדי שהיא מרגישה ממש כמו חלק בלתי נפרד מהאישיות ודרך המחשבה הטבעית שלי. לאחרונה התחלתי להבין שעל מנת להשיג מטרות שהצבתי יש גם צורך לשחרר דרך חשיבה מסוימת ותפיסת עולם שאני אוחזת בה. גיליתי שלזמן, לבקש ולשאוף למקום מסוים זה לא מספיק לרוב, אם לא מפנים גם מקום פיזי ותודעתי. אם לא מאפשרים לשינוי לחלחל. לקבל את העובדה שהחשיבה הקיימת לא משרתת את צרכי.אני שגדלתי בעידן הידע ואין סוף השאפתנות מבינה שרק עשייה מביא לתוצאות. אבל רגע!איך אפשר לבחון "הצלחה" או "חוסר הצלחה" בתוצאה שבמקרים רבים אינה תלויה רק בנו.
בתקופה של שינוי גם הרגשות מוגברים, והצורך להרגיש שדברים אכן בתזוזה או מתייצבים נהיה חזק. משום מה המדד נהיה התוצאה הנראית לעין ולא הדרך או ההרגשה שמתעוררת מתוך העשייה. לאחרונה, בתוך הפאניקה, אני רדפת בכל מני שאלות כמו מה לעשות, איך? למי לפנות? ולמה? איך אני משתחררת, איך אני משנה תפוס מחשבה, עכשיו שכבר הבנתי שזה הכרחי. כך למעשה נוצר מעגל של תסכול שמזין את עצמו כל הזמן מחדש.
אני מוצאת עצמי בשיחה עם חברה שאמרה לי: "חשבתי שמורות ליוגה הן תמיד רגועות." וכל מה שעובר לי בראש זה התחושה שהרגשתי אי שם עמוק בטבע בהרים המושלגים, ברוגע עוצמתי שאולי התקרבתי אליו במהלך התרגול או ישבת מדיטציה "מוצלחת" במיוחד. "רגועה" זה הדבר האחרון שאני מרגישה במרדף ההשגיות. תחושה שכל כך רחוקה ממני בתוך הסחרחורת של להספיק ולנסות כל דרך אפשרית, והמאבק להיות רגוע הוא בעצמו חוסר רוגע.
רגע ה"יוריקה" בעצם נחת מתובנה קטנה: ההבנה שאני בשליטה ושיש לי את יכולת הבחירה. לעצור לרגע ולצאת מהפאניקה. להאט ולתת לדברים להיות בשהייה. יש פער בין לרצות את השינוי ובאמת לאפשר לו לחדור פנימה. פער בין להגיד משהו ובין פשוט לאפשר את קיומו. וכאן בעצם נמצאת העבודה הקשה והאפשרות ללמוד להקשיב לתודעה
ודאי שגם בתרגול האשטנגי אני כזאת, רצה קדימה כדי להספיק הכול, וברור שזה נעשה עם תשומת לב מדויקת לפרטים הקטנים (כי בלי פרפקציוניזם זה לא ילך...). אבל עם כל זה בצד, הקשב לגוף ולרצף המחשבות נלמד כאשר יש התמדה ממנה נוצרת היכולת להבחין בתפוסים ולגרום לשינויים. אז מורות ליוגה הן לא בהכרח רגועות, אבל דרך היוגה נלמד קשב פנימי עמוק שמשרת את המתבונן בתהליכים בהם אנו נפגשים.
יפה אמרת!
השבמחק